הירושלמי אומר שכל יצור חי שאין לו “גידים ועצמות” לא יכול לחיות יותר מ-6 חודשים. כעת, מאחר שהיה ידוע להם שהארגמון חי למעלה מ-7 שנים, משמע שחייבים להיות לו גידים ועצמות – וככל הנראה כוונתם לשלד הפנימי ולקונכייה שלו (ראה בספרו של הרב מנחם בורשטיין, “התכלת”, עמ’ 35, ובמיוחד את דברי הרב הרצוג על הנושא, בספר הנזכר, עמ’ 389). -מואיז נבון

הקונכיות, כשהן נקיות ויבשות, אינן ורודות, כחולות או ירוקות – צבען “חולי”, עם פסים חומים. כאשר החלזונות נמצאים בים, כל מה שגדל על קרקעית הים, גדל גם עליהם. החלזונות שבחוף דור, למשל, מכוסים באצות אשר צבען נע בין ב’ז, ירוק וסגול. – מואיז נבון

בים התיכון יש רק שלושה מיני חלזונות שמהם ניתן להפיק צבע: ארגמון קהה קוצים (Murex trunculus), ארגמון חד קוצים (Murex brandaris, דומה מאוד לארגמון קהה הקוצים), וארגמונית אדומת פה (Thaïs haemastoma, קרובת משפחה רחוקה). מבחינה טכנית אפשר לייצר צבע כחול וצבע סגול מכל אחד מהם ונראה שכולם “כשרים” לייצור תכלת. קבוצת ראיות אחת המצביעה על כך שהחלזונות השונים שימשו להפקת צבעים שונים היא הממצא הארכיאולוגי בצידון, שבו נמצאה תלולית של קונכיות ארגמון קהה קוצים בגודל מגרש כדורגל, ובמרחק רב ממנה נמצאה תלולית נוספת בגודל זהה של הסוגים האחרים, הארגמון חד הקוצים והארגמונית אדומת הפה. ממצא זה הוביל את הארכיאולוג אלכסנדר דדיקינד (ואת הרב הרצוג שכתב על הממצא) למסקנה שההפרדה בין הסוגים נועדה לשם הפקת צבעים שונים. יש הטוענים כי הארגמון קהה הקוצים מכיל באופן טבעי יותר אינדיגו מאשר די-ברומו-אינדיגו ביחס לשני מיני החלזונות האחרים שלהם יש יותר די-ברומו-אינדיגו מאינידיגו, וככזה, הארגמון קהה הקוצים נוטה יותר לכחול באופן טבעי. אבל זו רק השערה, ומבחינה טכנית ניתן להפיק צבע כחול מכל אחד משלושת מיני החלזונות הללו, פשוט על ידי חשיפת הצבע לאור השמש. -מואיז נבון

זה מתחיל בתוך דקות. ערכנו ניסוי שבו בדקנו את איכות הצבען שהפקנו בכל 15 דקות מרגע הוצאת הבלוטות, ולכל אורך הדרך ניתן היה לראות את הדעיכה באיכות של הצבע, ולאחר כשעה כבר לא ניתן היה להפיק מהן צבע בכלל. -מואיז נבון.

דם כחול לא בהכרח שימושי להפקת צבע כחול. יש הרבה בעלי חיים שיש להם דם כחול – כפי שציינת – החל בלובסטרים וכלה בתמנונים. לתכלת יש את המאפיין הייחודי של צביעה הנקלטת במהירות בצמר – וזה מאפיין נדיר מאוד. בארגמונים, למעשה, הצבע (dibromoindigo) מגיע ממערכת העיכול והוא תוצאה של שתי תכונות מוזרות של החלזון. ראשית, הם אוכלי בשר, וכך מייצרים אינדול כתוצר לוואי; שנית, הם בוחרים לנטרל את האינדול הרעיל באמצעות ברום במקום כלור, אשר יהיה הבחירה הטבעית שכן הוא מצוי בשפע במי הים (פי 60 ביחס לכלור). יש לזכור כי תעשיית צביעת התכלת והארגמן היתה התעשייה הכלכלית החשובה ביותר בים התיכון הקדום, וזה אומר שאנחנו צריכים לשמוע על כך מן הרשומות ההיסטוריות. ואכן, בהנחה שהתכלת היהודית זהה לזו של שאר עמי העולם, הרי שהרשימות ההיסטוריות שאנחנו יכולים לחפש בהן הרבה יותר רחבות מאשר רק התלמודים והמדרשים. אני חושב שאני יכול להצדיק את ההנחה הזאת מכמה סיבות. הדבר הראשון שמצביע בבירור על כך שתכלת של היהודים הייתה זהה לזו של שאר העולם, היא שהמילה ‘תכלת’ עצמה קדמה לתנ”ך, למעשה; כמו כן, מרדכי בפרס לובש גלימות תכלת כאשר הוא מונה לראשות הממשלה. אז מה אומרים המקורות האחרים? פליני, אריסטו וויטרוביוס כותבים על החלזונות המשמשים לצביעה ותיאורים אלה מצביעים בבירור על הארגמון. גם הראיות הארכיאולוגיות תומכות לחלוטין בכך שהארגמונים שימשו בתעשיית הצבע באופן נרחב מאוד במשך אלפי שנים – מישראל, לבנון וכרתים ועד יוון ואיטליה. אני לא יודע אם זה מוכיח שלא היה יכול להיות עוד חילזון שהיה בשימוש, אבל אם היה, הייתי מחפש תיעוד כלשהו של השימוש בו. -ברוך סטרמן.

ממצא זה שנקרא “תכלת” על ידי הארכיאולוג יגאל ידין הוא ממצא מוטל בספק. זכיתי לראות את הממצא במו עיני, ויש להבהיר לגביו שלוש נקודות:

1. ראשית, הממצא מורכב מחתיכת צמר ארגמנית עטופה בחוטי פשתן. ידין הסביר כי שילוב של צמר ופשתן מותר רק בציצית לפי ההלכה ולכן הממצא חייב להיות ציצית. זוהי מסקנה מוזרה.
2. שנית, הצבע שנמצא על צמר נבדק והתברר שהוא לא הופק מחילזון. ידין הסביר את הדבר כך: למורדים היהודים חשוב היה להטיל תכלת, אך לא הייתה להם גישה לים, ולכן הם השתמשו בתכלת מזוייפת כדי לקבל את “הגוון הסגול הזה” (ידין הניח שהתכלת סגולה, כנראה משום שהסתמך על תרגום גרוע של התנ”ך). ממילא גם מסקנה זו תמוהה, שכן ידוע שתכלת מזויפת אסורה בהחלט בשימוש על פי ההלכה היהודית.
3. שלישית, הממצא לא כלל פתילים כלשהם ששימשו לציצית, למעט עטיפת הפשתן שהייתה הכרוכה סביב ציצת הצמר, עטיפה שבה הצבע לא ספוג היטב. ההסבר שלנו לממצאו של יגאל ידין הוא שהאנשים במצדה פשוט צבעו גיזות של צמר שלא למטרות ציצית. כדי לטבול את הצמר בתוך יורת הצבע, הם עטפו אותו בפיסת פשתן, אשר כמעט ולא סופגת צבע ולכן לא מבזבזת שום צבע יקר. -יואל גוברמן.

– יואל גוברמן

1. אנו בטוחים בכך שאלו החילזון והצבע בדיוק כפי שהראיות מציגות. עם זאת, יש לא מעט ראיות, ראה: כאן. לגבי מסורת, עיין במאמר שלי: כאן. לגבי המשיח – אין מצווה בתורה שתלויה בביאת המשיח. 2. לגבי לבישת תכלת שווא, ראה את המאמר שלי: כאן. 3. אני לא מבין את ההיגיון הזה. אנחנו לא מציעים לעשות משהו שהראשונים לא עשו. תכלת מארגמון קהה קוצים לא הייתה ידועה לראשונים – שוב, ראה את המאמר שלי: כאן. -מואיז נבון.

הראדז’ינר מסכם את ספרו “פתיל תכלת” עם הרעיון הבא: ועתה יברך אלוהים את ישראל, בזכות מצוות הציצית, כפי שהוא אומר, והוא יסיר מכל ישראל את הרוע ואת כל המחלות, הפצעים, הקללות ושנאת החינם, וכפי שהרמ”ע מפאנו הסביר (בחלק השני של מאמרו “צבאות ה'”): ודע כי ‘תכלת’ בגימטריה היא ‘שנאת חינם’, ולכן ניתן להסביר שקורח השתמש בתכלת כנגד משה, כי הוא היה בעל שנאת חינם למשה ואהרון, ולכן הוא התלוצץ על מעלת של תכלת אשר מכפרת על שנאת חינם, והוא מציין קודם לכן כיצד היא מכפרת על שנאת חינם, אבל זאת רק כאשר בתנאי שהאדם עושה תשובה גמורה ומסיר את השנאה מהלב שלו. אז התכלת תעזור לו מאוד להגיע לדבר שאליו הוא משתוקק [כלומר, נראה שהתכלת מסוגלת להקל על האדם לעשות תשובה על שנאת חינם. מ’ נבון] – כך מסיים הרמ”ע מפאנו. ואכן זהו הדבר העיקרי המעכב את הגאולה, כפי שנאמר ביומא (ט, ע”ב): ” מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג’ דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים… אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים”. והקב”ה יאסוף גלויותינו מארבע כנפות הארץ ויגאל אותנו בקרוב וייחד את לבבנו לאהבה וליראה את שמו הגדול, כדי לייחדו באהבה, ולברך את עם ישראל בשלום. כמו כן: ה”ישועות מלכו” כתב כי התחדשות התכלת היא אחד מסימני הגאולה, והגאולה היא מאורע המביא איתו שלום כלל-עולמי. כמו כן: במדרש “שוחר טוב” על תהלים (פרק צ’) נכתב כך: “אם לובשין ישראל ציצית ותכלת לא היו עכורין (מופרדים), שאם היו מסתכלין באותן הציצית, כאילו שכינה שרויה ביניהן, שנאמר: ‘וראיתם אותו וזכרתם’, וכאילו עסוקין בכל המצוות, שנאמר ‘את כל מצוות ה””. וכמובן, השכינה אינה שרויה אלא אם כן יש אחדות. -מואיז נבון.

תכלת אינה מכתימה ואינה יורדת בכביסה. למעשה, זהו אחד המאפיינים המרכזיים של התכלת, שהיא אינה דוהה, ובלשון הגמרא: “לא איפרד חזותיה” (מנחות מג, ע”א). לכן באופן עקרוני ניתן לכבס תכלת ללא חשש, ואפילו להשתמש באקונומיקה, מבלי לחשוש שהצבע ידהה. כמובן, הבגד והפתילים עשויים להתבלות עם הזמן והכביסות, כמו שקורה לכל בגד באופן טבעי. הדבר היחיד הרלוונטי לתכלת הוא שביחס לצבעים הטבעיים האחרים היא אחד הצבעים הידוע כמהיר הצביעה ביותר. עדיין מומלץ להיזהר ולא להשתמש בכל חומר ניקוי שהוא “חומר מחזר”; חומר כזה עשוי בהחלט לגרום לצבע לדהות, שכן “חיזור” הוא התהליך הכימי שמאפשר לצבע להיקלט לצמר, וככזה, הוא גם עובד הפוך ועשוי לגרום לצבע להישטף מהצמר. בנוסף, מאחר ומדובר בפתילי צמר, שהוא חומר הרגיש למים חמים, אנו ממליצים לכבס את הטלית באופן הבא: טלית גדול – ניקוי יבש; טלית קטן – כביסה ביד במים פושרים וסבון עדין או בניקוי יבש וייבוש בתלייה בלבד ולא במכונה. דרך אגב, כשאמרת “ציצית כותנה” בוודאי התכוונת לכך שהבגד הוא מכותנה והחוטים מצמר, ועדיין ראוי להזכיר כי גם במקרה שמטילים בבגד פתילי ציצית שעשויים כותנה, פתילי התכלת חייבים להיות עשויים צמר. – מואיז נבון

ראשית, הם בכלל לא הפוכים זה מזה. למעשה, הם בדרך כלל דווקא דומים מאוד. אם אתה יכול לגרם לאובייקט לפלוט קרינה, אז בדרך כלל היא תהיה באותו אורכי גל שהוא בולע. הסיבה לכך היא כי הן פליטה והן קליטה מתרחשות כאשר אטום או מולקולה קופצים בין מצבי אנרגיה. במקרה של פליטה, האטום נופל ממצב גבוה למצב נמוך יותר, והפרש האנרגיה נפלט כפוטון שבו האנרגיה = h * אורך הגל (h הוא הקבוע של פלאנק). עבור בליעה, ייקלט פוטון עם אנרגיה השווה לפער שבין מצבי האנרגיה באטום ואז האטום ינוע ממצב נמוך למצב גבוה יותר. מכניקת הקוונטים של האטום קובעת את מצבו האנרגטי, אך הפערים ביניהם זהים בשני הכיוונים (המעבר למצב גבוה יותר או נמוך יותר). שנית, יש כמובן הבדל גדול בין המקרה שבו אנו רואים אורך גל טהור (כמו במקרה של לייזר שבו אתה רואה את הצבע האדום הטהור, כי מדובר באורך גל הנפלט על ידי לייזר, ולכן גם כאשר הוא משתקף הוא נשאר בצבע אדום), ובין המקרה שבו אור לבן חוזר מאובייקט לאחר שכמה מאורכי הגל שלו נבלעו בו. הנה ניסוי טוב: קח חפץ בצבע כחול מבריק (למשל מפה מבריקה) והאר עליו במצביע לייזר, האור החוזר צריך עדיין להיראות אדום. נסה לגרום לכך שאור הלייזר החוזר מהחפץ הכחול המבריק יאיר עצם אחר (למשל, צהוב). האור ימשיך להיראות אדום. עכשיו, נסה לעשות אותו דבר עם פנס: אם תאיר עם הפנס ישירות על החפץ הצהוב הוא ייראה צהוב, אבל אם תאיר איתו על החפץ הכחול ותגרום לכך שהאור החוזר יאיר את החפץ הצהוב, הוא ייראה שונה. -ברוך סטרמן.

מזל טוב! הבן שלך מצא חילזון מסוג ינטינה (נקרא גם: סגולית). הרב הרצוג הציע את הינטינה כמקור אפשרי לצבע התכלת לאחר שחקר את הארגמון ומצא כי זה נותן צבע ארגמני בלבד (תגליתו של פרופ’ אלסנר שצבע שהופק מארגמון הופך לכחול בשמש התרחשה שנים לאחר שהרב נפטר, בשנות השמונים!) פרופ’ אלסנר ואחרים חקרו את הינטינה וקבעו שהצבע המופק ממנו אינו עמיד. בעבר אספנו חלזונות משני הסוגים והבאנו אותם לפרופ’ אלסנר ולפרופ’ צבי קורן, ושניהם הגיעו לאותה מסקנה: הצבע המופק מהינטינה אינו יציב. אדם בשם ד”ר שאול קפלן, המשוכנע שהינטינה היא למעשה מקור התכלת, פרסם כמה מאמרים שלו בנושא באתר אינטרנט שהקים. למרבה הצער, הוא לא נתן לאף מדען בעל-שם לחקור את הפתילים שצבע ולא מסר פרטים על התהליך שבו הוא צובע פתילים בעזרת הינטינה. הרב אליהו טבגר התבקש להגיב למאמרים של הד”ר הנ”ל ובאתר שלנו יש מאמר תגובה קצר שבו הרב מסביר מדוע לא סביר שהינטינה היא מקור התכלת, גם אם ניתן יהיה להפיק ממנה צבע טוב. הרב טבגר גם גילה כי כמה ממקורותיו של ד”ר קפלן לא צוטטו כראוי, והם למעשה ציטוטים מטעים. אנחנו עדיין מעוניינים מאוד לחקור כל דבר שקשור לתכלת, ולכן אם תמצא חלזונות ינטינה חיים נוספים, שים אותם בצנצנת עם מי ים וקרא לנו. נשמח לקבל אותם לאקווריום שלנו כדי להראות לאנשים איך הם נראים, כמו גם כדי לספק צבע למחקר נוסף בעבור המעוניינים בכך. – יואל גוברמן

תודה על השאלה. הספקטרום המשמש בספקטרוסקופיה הוא ספקטרום הבליעה, בעוד הספקטרום שעליו אתה מדבר הוא ספקטרום הפליטה. אסביר את הדבר. מקורות האור הטבעיים פולטים קרינה באורכי גל שונים, וכל אורך גל מקושר לצבע שהעין שלנו קולטת; אין כמעט מקורות טבעיים של אור הפולטים צבעים טהורים (לייזר עושה זאת, אבל אין לייזרים טבעיים); השמש, למשל, פולטת קשת רחבה מאוד של אורכי גל, וכאשר האור פוגע באובייקט, הוא קולט באופן סלקטיבי חלק מאורכי הגל, ומשקף אחרים. האור המשתקף פוגע בעינינו, ואנו רואים את כל קשת אורכי הגל שהשמש פולטת, מלבד אלו שנבלעו באובייקט, וזה המבנה השלילי שגורם לעינינו לתפוס את הצבע. במקרה של התכלת, העיניים שלנו רואות אור לבן מינוס האור צהוב שנמדד ב-613 ננומטר (מספר זה מציין את שיא הצבע הנבלע, כאשר בפועל יש עקומת בליעה קהה עם משרעת וקו מתאר). המוח שלנו תופס את האור הזה ככחול. – ברוך סטרמן

צער בעלי חיים הוא ללא ספק נושא חשוב ששומר על הרגישות שלנו לכלל יצירי כפיו של אלוהים. בכלל זה נמצאת החובה להאכיל את חיות הבית והמשק שלנו לפני שאנחנו אוכלים בעצמנו, למשל. עם זאת, ברור שאנחנו לא דוגלים בתפיסה של ארגוני זכויות בעלי החיים אשר מתנגדים לכל שימוש שהוא בבעלי החיים. למעשה, ההפך הוא הנכון: ה’ ציווה על בני האדם לשלוט בממלכת החיות ולהשתמש בה למען קידום האנושות ופיתוחה (בראשית א, כח). יש אין ספור דוגמאות לכך: החל מהמצווה להקריב קרבנות, עבור בהצהרת הגמרא שאין שמחה אמיתית אלא בבשר ויין, וכלה בכך ששלושת צבעי המקדש (תכלת, ארגמן ותולעת שני) הם כולם מממלכת החי. משמעות המצווה האלוהית של “ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ” היא שעלינו להימנע מהתעללות בבעלי החיים; כלומר, צער בעלי חיים הוא אזהרה (א) שלא לפגוע בחיות ללא סיבה, (ב) שלא לגרום כאב מופרז כאשר אנו מנצלים אותם מסיבות לגיטימיות. עם זאת, גם את הרעיון של “כאב מופרז” אסור להוציא מהקשרו; כלומר, כאשר אנחנו שוחטים פרה, אסור להרדים אותה לפני כן למרות שהדבר יפחית למינימום את צערה, אלא עלינו פשוט לשחוט אותה באופן שיגרום לסבל מועט ככל האפשר ביחס לסבל המלווה הליך של הריגה בדרך כלל. בסופו של דבר, שחיטה היא שחיטה, ומעט כאב בוודאי יהיה מעורב בה. (אכן, יש לציין כי למרות שאנו מנסים לצמצם למינימום את סבל החיה הנשחטת, הרי שהריגה של בעל חיים אינה נחשבת צער בעלי חיים – ראה שו”ת חכם צבי, אורח חיים א, קנד). בתשובה לשאלתך בנוגע להוצאת הצבע מן החילזון ארגמון קהה קוצים: אנו מבצעים את ההליך בדרך הרגילה שלו מבלי לגרום לכאב מופרז מעל ומעבר למה שמלווה באופן טבעי הריגה של יצור חי. החלזונות נשמרים במי ים עד להסרת בלוטות הצבע, ולאחר הסרתן, משתמשים בבשר החלזונות כפיתיון לדיג או שהם ניתנים לאוכלוסייה הלא-יהודית המקומית לאכילה. – מואיז נבון.

ישנם כמה גורמים המשפיעים על הגוון הסופי של הצמר: (1) היחס בין הצבע למים; (2) היחס בין הצבע לצמר; (3) משך הזמן שבו הצמר קלט את הצבע. וכך: (1) אם תשתמש בתמיסת צבע מדוללת מאוד, הגוון הסופי יהיה בהיר יותר ביחס לזה שיושג בצביעה עם תמיסה מרוכזת; (2) אם תכניס כמות צמר גדולה יחסית לתמיסה בנפח קטן יחסית, הגוון הסופי יהיה בהיר יותר; (3) גם אם תשתמש בתמיסת צבע מרוכזת מאוד לצביעת כמות צמר קטנה, אם לא תיתן לצמר לשהות בתמיסה במשך זמן ארוך מספיק, הגוון הסופי יהיה בהיר יותר ביחס לצמר ששהה בתמיסה זמן ארוך יותר. – מואיז נבון

מבחינת האיכות, שתי הטליתות עשויות מאותו צמר באיכות גבוהה. סגנון בית יוסף הוא טלית לבנה עם פסים לבנים, וסגנון פרימה סופר – לבנה עם פסים שחורים. – מואיז נבון.

למיטב ידיעתי, מקור הארגמן הנפוץ ביותר בעת העתיקה היו החלזונות ממשפחת הארגמונים, אשר היו (ועודם) זמינים בכל רחבי אגן הים התיכון. משלוחים של מקור הצבע היקר הזה הגיעו למרחקים (התלמוד מספק ראיות לכך שהחלזונות הגיעו לבבל העתיקה, כלומר עיראק/איראן של ימינו). היו צבעים סגולים שהופקו מאלקנת הצבעים (מתוך Anchusa tinctoria) או חזזית (מתוך Rosella tinctoria). לחילופין, כדי להשיג צביעה מהירה יותר השתמשו בשילוב של פואת הצבעים או שני (לאדום) עם אינדיגו (כחול) כדי להשיג צבע סגול (“הצביעה באדום”, סאנברג, עמ’ 38 ו-40). ב”הסגול המלכותי והכחול המקראי” של הרב הרצוג (עמ’ 23-22) ניתנת רשימה של ממצאים שונים בנושא: ויליאם קול מצא פורפורה לפילוס (Purpura lapilus) בחוף הבריטי ששימשה כדי לייצר צבע סגול; פייר פלאמר מצא פורפורה כזו באיים האנטילים של הגרנדינים; יש כמה ראיות לכך שצבעו בצבע סגול גם במרכז אמריקה, במיוחד ליד סנטה אלנה; הרב הרצוג גם דן במקורות צבע אפשריים אחרים כמו היקינתון המזרחי (Iakinthos) והיקינתון (Hyacinth). ראה גם “תולדות בעלי החיים” של אריסטו. – מואיז נבון.

הרב אליהו טבגר הוא רב העמותה. העובדים שעוסקים בצביעה, שזירה וטווית החוטים הם כולם יהודים יראי שמיים המקפידים מאוד לומר במפורש “לשם מצוות ציצית” לפני כל תהליך. – מואיז נבון. (הרב אברהם רובין מעניק הכשר בד”ץ על כל הפתילים והתהליכים שלנו. לקריאת תעודת הכשרות, לחץ כאן).

ראשית, אני סבור שנכון לומר שבמקרה של סתירה כמו זו שהזכרת, נשתמש במשנה תורה של הרמב”ם כמקור להכרעות הלכתיות. שנית, למיטב ידיעתי, מצמחי האינדיגו ניתן להפיק רק צבע אחד – אינדיגו; אבל זה לא אומר שאיננו יכולים להפיק גוונים שונים של אותו צבע. זה רק עניין של דילול. מה שחשוב כאן הוא שהגוון המדויק יהיה נכון; מבחינה טכנית, הצבע נמדד בספקטרום הבליעה של אובייקט מסוים, ללא תלות בגוון הספציפי. לצבע האינדיגו המופק מן הצמחים יש בדיוק אותו גוון (וספקטרום בליעה) כמו לצבע המופק מן הארגמון קהה הקוצים. (אגב, זוהי אחת הראיות החזקות ביותר לטובת הארגמון קהה הקוצים, שכן לפי הגמרא בבבא מציעא סא, ע”ב, רק ה’ יכול להבחין בין פתילים שנצבעו באינדיגו צמחי (קלא אילן, בלשון הגמרא) ובין פתילים שנצבעו בארגמון קהה קוצים (החילזון). – מואיז נבון.

כן, הצבעים הסופיים שונים מאוד. – מואיז נבון.

אתה צודק ואכן יש מחלוקת בשאלה האם הצבע צריך להיות כהה או בהיר. הרב יהודה ראק כתב על כך במאמרו בתחומין ובספר האחרון שלו, “עבד המלך” – את הקטע הרלוונטי במאמרו ניתן למצוא באתר האינטרנט שלנו (http://www.tekhelet.com/rak.pdf). ראה בתחתית עמוד 17, “בהירות התכלת”. בתמצית, הוא קובע שהנושא “לא מעכב” – כלומר, מקיימים את המצווה בין אם זו תכלת בהירה ובין אם זו תכלת כהה. בנוגע לשאלתך, ניתן להשיג את כל הגוונים של התכלת – החל בבהיר מאוד וכלה בכהה מאוד – באמצעות ארגמון קהה קוצים. הכל עניין של רמת הדילול של תמיסת הצבע. – מואיז נבון.

המקור האורגני היחיד לצביעת אינדיגו, מלבד משפחת הארגמונים, הוא הצמחים ניל הצבעים ואיסטיס הצבעים. – מואיז נבון.

המונח “טעימה” מתייחס להליך שבו לוקחים דגימה מתמיסת הצבע וצובעים בעזרתה גיזת צמר במטרה לקבוע האם תמיסת הצבע ביורה הגיעה לשלב שבו היא מתאימה לצביעת צמר. הצורך בטעימה מלמד כי השיטה שבה השתמשו בעבר הייתה צביעה ביורה, שיטה שבה גם אנו משתמשים היום, שכן בשיטה זו אינך יודע מה הצבע המתקבל מהתמיסה שביורה עד לחמצונה של התמיסה בבד הצבוע הנחשף לאוויר (כלומר, ביורה התמיסה היא “חסרת צבע” [למעשה, היא צהבהבה] ומצומצמת מבחינה כימית). בימי קדם הטעימה הייתה חשובה מאוד, מפני שתהליך הצביעה היה מבוקר פחות: הם היו מכניסים ליורה חלזונות רבים ומתסיסים אותם שם במשך שבוע, כך שלא ניתן היה לדעת מתי בדיוק הגיעה התמיסה לשלב שבו היא מתאימה לצביעה. כיום, לאחר כוונון עדין של שיטת הצביעה, אנחנו שוקלים כמויות מדויקות למדי של בלוטות החילזון ומוסיפים כמויות מדודות של כימיקלים מסויימים – שכולם משתלבים יחד ליצירה של תמיסת הצבע בתוך דקות ספורות. תהליך צביעה שאליו הגענו הוא תהליך יציב יחסית, כך שאיננו צריכים לדגום את הצבע כדי להבטיח את התוצאות הרצויות. (למיטב הבנתי, הטעימה נעשתה מתוך צורך טכני ולא מסיבות הלכתיות). – מואיז נבון.

על מנת להבין את תהליך הצביעה במישרין, אני ממליץ לך לרכוש אחת מערכות הצביעה שאנו מוכרים בחנות שלנו. ביסודו של דבר, כאשר הנוזל יוצא מן החילזון הוא צלול וסמיך; באור ובחמצן הוא הופך אט אט לצהוב, ירוק, כחול ולבסוף מתקבע כסגול כהה הנוטה לשחור – תוצר שאנחנו מכנים “צבען”. ליורה עם מים רותחים אנחנו מכניסים את הצבען וכימיקל בסיסי אשר מסייע להמיס את שאריות החומר האורגאני שנשארו בצבען. התמיסה המתקבלת בשלב זה היא בעלת גוון סגול כהה. אנחנו מוסיפים לתמיסה חומר שני הגורם לחיזור של התמיסה וצבעה משתנה לצהבהב. לאחר מכן אנחנו מוסיפים לתמיסה חומצה שנועדה לאזן את רמת החומציות של התמיסה (בשלב זה צבעה לא משתנה). אז מכניסים לתמיסת הצבע את הצמר ונותנים לצבע להיקלט בו. כשמוציאים את הצמר מהתמיסה, צבעו צהוב כצבעה של התמיסה, אך לאט לאט כאשר התמיסה מתחמצנת הצמר הופך סגול (אם גיזת הצמר הצבועה נשמרה בצל) או כחול (אם הגיזה נחשפה לקרינת השמש). – מואיז נבון.