הוראות קשירה:
אחרי הכנסת החוטים בנקב הטלית סדר את החוטים כך, שמהצד האחד כל קצות החוטים יהיו שווים, ומהצד השני חוט אחד של תכלת וחוט אחד של לבן יהיו ארוכים יותר. קצוות ארוכים אלו נקראים “שמשים”.- חוליה ראשונה נעשית על ידי כריכה אחת בשמש הלבן מסביב לחוטים האחרים והידוקה על ידי תחיבת השמש מתחתיה. אחרי זה כורכים שמש של תכלת פעמיים מסביב לחוטים האחרים ומהדקים כמו בכריכה הלבנה.
- חוליה של תכלת נעשית בדיוק כמו שתי כריכות של תכלת בחוליה הראשונה, על ידי שלש כריכות.
- החוליה האחרונה נעשית בדיוק כמו החוליה הראשונה, על ידי שתי כריכות של תכלת בהתחלה וכריכה אחת של לבן בסוף.
המקורות לשיטה זו
שיטת הרמב”ם
(ר’ משה בן מימון, מאה ה-12 ספרד)
- “לוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד הבגד ומניחו, ולוקח חוט התכלת וכורך בו שתי כריכות בצד כריכה של לבן וקושר, ואלו השלש כריכות הם הנקראין חוליא, ומרחיק מעט ועושה חוליא שניה בחוט של תכלת לבדו, ומרחיק מעט ועושה חוליא שלישית וכן עד חוליא אחרונה שהוא כורך בה שתי כריכות של תכלת, וכריכה אחרונה של לבן, מפני שהתחיל בלבן מסיים בו שמעלין בקודש ולא מורידין, ולמה יתחיל בלבן כדי שיהא סמוך לכנף מינה, ועל דרך זה הוא עושה בארבע הכנפות.”
(הלכות ציצית פרק א הלכה ז)
- השאלה העשרים שאלה איך עשיית הציצית, האם חוליות כמו שאמר התלמודא(מנחות ל”ט א) “הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה” או (האם) הן כריכות, כמו שעושים הזקנים וכמו שנמצא כתוב למקצת הגאונים ורבי’ האיי ג’ ורבי’ חננאל גם כן סוברים (שעושים) כריכות.
התשובה אלו הכריכות לא עשינון מעולם ולא נעשה אותן ולא נאמין בהןד אלא אנו סומכין על מה שאמר התלמוד והוא, שנכרוך שלש כריכותה ונעשה הכריכה השלישית קשירה ויהיה הכל לחוליא אחת ונרחיק קצת ונכרוך שלש בקשירה ונרחיק קצת ונכרוך כך, עד שנעשה שבע חוליותו כל חוליא שלש כריכות, ויהיה בין כל חוליא וחוליא מרחק קטן. ונתכוון שתהיינה השבע חוליות כולן בשליש העליון של הציצית, ונניח השני שלישים, כשחוטיהם נפרדים ומה שנראה לי במה שאמרו מקצת הגאונים בדבר הכריכה, הוא, שהם סוברים, שאלו החוליות הנזכרות בתלמוד אינן מחוייבות אלא בחוט של תכלת, אבל עכשיו הואיל ואין לנו אלא לבן לבד, תספיק הכריכה איך שתהיה, ובלבד שהשליש העליון יהיה כרוך והשאר נפרד, אבל מספר אותן הכריכות הוא דבר שאין לו עיקר, אלא (הוא) מעשה זקנים. וכל דבר שיימצא לאחד הגאונים, שלא נדע סבתו בו, צריך לומר עליו כמו שאמרו ז”ל לא מקרע תקרעוניה(לקרוע לגזרים) ולא מגמר תגמרון מיניה (ללמוד ממנו), אולי יש להם בזה עיקר. אבל להצטמצם בעשית החוליות, שהיא מן התלמוד, ראויה יותר, ומאמר מפורש, שאיש אינו יכול לדחותו. וזו הכריכה אינה אלא קולא בלבד ואנחנו לא נדע אותה בשום פנים.
(שו”ת הרמב”ם סימן קלח)[/vc_column_text][/vc_column][vc_column width=”1/4″][/vc_column][/vc_row]
אחרי הכנסת החוטים בנקב הטלית סדר את החוטים כך, שמהצד האחד כל קצות החוטים יהיו שווים, ומהצד השני חוט אחד של תכלת וחוט אחד של לבן יהיו ארוכים יותר. קצוות ארוכים אלו נקראים “שמשים”.



