השיטה המומלצת על ידי האגודה (ספר החינוך)

[vc_row][vc_column width=”3/4″][vc_column_text]

הוראות קשירה:

  • tying_chinuch[1]אחרי הכנסת החוטים בנקב הטלית סדר את החוטים כך, שמהצד האחד כל קצות החוטים יהיו שווים, ומהצד השני חוט אחד של תכלת וחוט אחד של לבן יהיו ארוכים יותר. קצוות ארוכים אלו נקראים “שמשים”.
  • קשר כפול נעשה בארבעת קצות החוטים, שבצד האחד של נקב הטלית, ובארבעת הקצוות האחרים, שבצד השני.
  • חוליה לבנה נעשית על ידי כריכת שלש כריכות בשמש הלבן מסביב לחוטים האחרים. צריכים להדק את הכריכה האחרונה על ידי תחיבת השמש מתחת לכריכה האחרונה.
  • חוליית התכלת נעשית בדיוק כמו חוליית הלבן, בשמש התכלת.

המקורות לשיטה זו

שיטת בעל ספר החינוך

(ספר החינוך מצוה שפו)

  • כיצד עושין הציצית, מעבירין ארבעה חוטין בכנף הבגד, שהן שמונה ראשי חוטין כשהן תלויין בכנף, ואין תולה אותן סמוך ממש לשפת הבגד ולא רחוק, אלא סמוך כשיעור גודל מראשו עד הפרק ראשון, כדאמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן בגמרא [שם מ”ב ע”א], וצריך להרחיק כמלוא קשר גודל. ועושה אחד מהן גדול כדי שיכרוך בו האחרים, וקושרן בחמשה מקומות קשר כפול, ובין קשר וקשר עושה שלש חוליות ובאמצעות הקשר האחרון עושה ארבע חוליות, שנמצאו בין כולן י”ג חוליות.

הסבר :
על אף שלא מפורט איך לשלב תכלת ולבן, סביר שהחוליות מתחלפות בין תכלת ולבן – כך שהחוליה הראשונה היא לבנה והשנייה היא תכלת, וכן הלאה עד החוליה האחרונה שהיא לבנה. ההבנה הזו באה לאור שתי הוראות מן הגמרא: (1) צריך להתחיל בלבן ולסיים בלבן, (2) צריך הבחנה בין החוליות. עכשיו, מפני שבעל ספר החינוך מפרט שבין קשר לקשר יש כמה חוליות והוא לא מפרט איך מציינים את החוליות- מן הסתם הן מצוינות ע”י זה שהן עשויות מצבעים שונים. (האלטרנטיבה היא שרק הכריכה הראשונה והכריכה האחרונה יהיו לבנות ואז צריך איזו שהיא דרך לציין את החוליות – וזאת חסר במילים הטקסט).

מאת מואיז נבון
עמותת פתיל תכלת

[/vc_column_text][/vc_column][vc_column width=”1/4″][/vc_column][/vc_row]